ד"ר שלו משה - סגן מנהל המחלקה לאורולוגיה, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא; יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בגבר המבוגר, ההסתדרות הרפואית

פתגם צרפתי אומר: "ארבעים הוא גיל הזקנה של הנעורים, חמישים הוא גיל הנעורים של הזקנה", ואכן מבחינה אנדוקרינית בגילאי הארבעים המוקדמות מתחילה להופיע בגבר ירידה ברמות האנדרוגנים בדם הפריפרי, ויש המצביעים על כך כתחילת תהליך ההזדקנות, ובתחילת שנות החמישים בחיי הגבר מתחילות להיראות התוצאות הראשונות של תהליך זה. החל מגיל 40 רמת הטסטוסטרון בדם הגבר יורדת בממוצע של 1% כל שנה. ירידה זו היא תוצאה של ירידה במספר תאי ליידיג באשכים כמו גם ירידה ברגישותם של תאים אלה להשפעת ההורמון LH. התוצאה היא היפוגונדיזם ביוכימי בכ-10% מהגברים צעירים מגיל 60 והוא עולה עד יותר מ-35% באוכלוסיית הגברים מבוגרים מגיל 60. לירידה בערכי הטסטוסטרון מתלווה עם הגיל עלייה ברמת הגלובולין הקושר הורמוני מין (SHBG). גלובולין זה קושר טסטוסטרון חופשי, ועם ירידה בהיענות לטסטוסטרון של אברי המטרה, כמו המוח, עצמות, ערמונית ושרירים, מביא לכך שסך כמות הטסטוסטרון הזמינה לפעילות התאים, יורדת בצורה משמעותית. ירידה זו ברמות הטסטוסטרון נקשרת להופעת תסמינים רבים חיצוניים ופנימיים בגוף האדם, האופייניים לתהליך הזקנה. כמו כן, נמצא גם קשר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון להופעת מחלות לב וכלי דם, דיסליפידמיה, טרשת עורקים וסוכרת מסוג 2, כך שחוקרים רבים סבורים שרמות נמוכות של טסטוסטרון, קרי היפוגונדיזם, בהופעתו בגיל המבוגר Late Onset Hypogonadism) LOh) או בשמה האחר, התסמונת של חסר בטסטוסטרון Testosterone Deficiency Syndrome) TDS) הינו חלק מהתסמינים המאפיינים את התסמונת המטבולית ואף מהווה גורם סיכון להופעתה.

קיימות עבודות מחקר רבות המראות שלטיפול בטסטוסטרון בגברים עם TDS יש השפעה מקילה על הטיפול במחלות אלה ואף יכול למנוע את הופעתן. כמו כן, הטיפול בטסטוסטרון יכול להיטיב את איכות חייהם.

החשש שטיפול בטסטוסטרון יכול לגרום להגדלה שפירה משמעותית של הערמונית ובכך לגרום להפרעות בדרכי שתן תחתונות ו/או לעליה משמעותית ב-PSA ו/או להתפתחות ממאירה בערמונית הוא לא רציונלי ולא מבוסס על עובדות מדעיות. יש עדויות לכך שדווקא ירידה ברמות האנדרוגנים במהלך ההזדקנות הוא סיכון להתפתחות ממאירה בערמונית.

הטיפול בטסטוסטרון הוא בטוח, ויש להציע אותו למטופלים המתאימים.